ספרי קבלה: המכשיר שיוציא אותנו מהמשבר

ספר תהילים, ספר היצירה, ספרי בעל הסולם, זה לא משנה! יש רגעים בחיים בהם אנחנו מרגישים צורך עז בשינוי. משהו בהתנהלות הקיימת כבר לא יכול להמשיך. היום כשהחיים מלאים בעומס בלתי נתפס ומערכות יחסים רבות בתחום הזוגי והמשפחתי נשחקות ומאבדות את טעם האהבה והקרבה, יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם במצב הזה. חכמת הקבלה מסבירה שממש כמו שהמילה "משבר" הייתה במקור שם למקום שבו נשות העולם הקדום היו יולדות, כך בכל החיים. משבר הוא תמיד הזדמנות ללידה חדשה, לשינוי פנימי עוצמתי. ספרי קבלה מוליכים אותנו אל השינוי הזה.

הסיבה למשבר

מקור המשבר נמצא בתוכנו. כמו שמסבירים ספרי הקבלה, אנחנו חיים באבולוציה של התפתחות אגואיסטית טבעית. מדור לדור האגו שלנו, הרצון לקבל לעצמנו על חשבון האחרים, גדל בהתמדה. פעם כשחיינו בתוך הטבע הרצון הזה היה קטן וכמעט לא מורגש, ולכן הוא אפשר לנו לחיות ביחד, בהרמוניה בינינו ממש כמו להקת ציפורים או דגים.

אבל ככך שהאגו גדל, הוא הביא אתו כמו מנוע שועט, מצד אחד התפתחות טכנולוגית, מדעית ותרבותית ומצד שני יצר בינינו יותר ויותר מרחק ונפרדות. כרגיל, שני פנים לאותה המטבע. והיום, כולנו כחברה, מוצאים את עצמנו במצב משברי. כל זוג שלישי מתגרש, ילדים ובני נוער הולכים ומתרחקים מההורים ואחד מהשני, שוקעים אל תוך עולם וירטואלי מנוכר ומסוכן. המרדף אחר כסף, מעמד ורכוש מגלה את עצמו כחסר תכלית ולא מביא לאושר, והאווירה החברתית הכללית היא של פירוד ושנאה. מתוך כל זה עולות בנו שאלות.

האור שבתוך ספרי הקבלה

ודווקא במצב המאוד לא פשוט הזה, מתגלים בפנינו ספרי הקבלה במלוא אורם. אנו פותחים אותם ומגלים שהם מדברים עלינו, נכתבו למעננו כדי להדריך אותנו כיצד להשתמש באגו הענק שלנו בצורה נכונה ולהגיע אל עולם נאור של אהבה ואחדות. ספר הזוהר לדוגמה נכתב לפני אלפיים שנה על ידי עשרה מקובלים ענקי רוח מתוך מחשבה דווקא עלינו, בני האדם שיחיו בדור האחרון.

הם ידעו שאנו נתמודד עם מצבים של פירוד, ייאוש ואובדן דרך, שיהוו איתות מהבהב ועוצמתי לכך שהגיע הזמן לחולל שינוי בחיינו ולעלות אל המדרגה הבאה. הם צפו וכתבו בזוהר עצמו שיבוא הזמן בו כל בני האדם ירגישו צורך וחיפוש פנימי אחר רוחניות, אחר מה שנמצא מעבר לגבולות העולם הרגיל הזה. הם ידעו שרבים מאתנו יחפשו בנרות את השיטה כיצד לעשות זאת. ובמיוחד למעננו כתבו המקובלים את ספר הזוהר ואת כל יתר ספרי הקבלה שמאפשרים לנו לצאת לממד הרוחני: ממד של אהבה, הרמוניה, משמעות פנימית ואחדות הכול.

להשכיל

שנים של לימודי קבלה מלמדים אדם שקבלה – זאת מדע. הזמנים שאנשים למדו קבלה לבד ובסתר זה כבר היסטוריה, היום היא פתוחה לכל אחד ויש כל הסיבות שאין הגבלה לגיל.  מי שמתעניין מקבל במרכז בני ברוך תשובות לשאלות הרבות שהיו אצלו בתמיל מאחורי הגב וסחב אותם לכל מקום. מה שטוב שלא דורשים מהאדם להאמין כמו במדע הדרישה לחקור היא אבן היסוד של ההתקדמות. והסיבה שהלימוד בקבוצה עם עוד אנשים אז תמיד אתה מתעשר מימה שמועבר מאחרים אליך.  מה שנהוג לחשוב שקבלה זה מסטיקה, מתפוגג כבר בתחילת הלימודים. והגישה הבריאה לספרים והפתיחות נותנת לאדם תחושה שסוף סוף אחרי שנים של דרכים בחיפוש עצמי הוא מרגיש שמקבל את המענה למה שלא נתן לו מנוחה.

זה לא אומר שמי שבא לקבלה יכול לשבת כמו בהרצאה פרונטלית ולשמוע מה שמספרים לו, לא. עם הזמן אדם לומד מה זה עבודה פנימית בזמן של קריאה, אדם מתחיל להרגיש. המושגים הגבוהים מתחילים להיות עבורו מוכרים כמו אלף-בית. האמת שזה דורש זמן והתמדה, אבל הרווח שאדם מקבל מהלימוד מה הטעם בחייו הוא פשוט מתחיל להיות גלוי לו יום ביומו והתחושה שהוא כבר לא לבד עם כל השאלות שלו ושהעולם זקוק לו כל כך כי הוא מתחיל להבין את חוקי הטבע שלפיו העולם מתנהל ובמידה ואתה מבין את חוקי הטבע אז גם יש לך השפעה עליכם. להבדיל הזרמים השונים של לימוד המטרה פה לא שאדם ינצל את החוקי הטבע לטובת עצמו, ממש ההפך, אם הוא משתייך לעמותת בני ברוך – האדם לומד להיות אדם טוב יותר ואוהב יותר.  ועם הימים ההרגשה הזאת כל כך משפיע שאדם שם לב איך תפיסת המציאות שלו השתנתה לגמרי.

מה שהיה פעם מתחת לאף והוא לא שם לב, מתחיל להיות כלי עבודה חשוב ביותר.  ואיך שמתקדם ורוחש תוך כדי הלימוד אמיתים נוספים שחושבים כמוהו, מתחיל להרגיש יותר ויותר בטוח בחייו. זה לא אומר שהוא נעשה עשיר או מצליחן ועבורו השמיים הם הגבול.  הלימודים נותנים לו אפשרות להבין על בשרו  את שיר של בעל הסולם:

חוכמת הלב

הָאָדָם לא נִבְרָא

לִקְנוֹת הוֹן וְלִבְנוֹת בִּנְיָנִים.

אֶלָּא לְבַקֵש כּל דָבָר,

שֶיְבִיאֵהוּ לִלְמוֹד אֶת הַחכְמָה

אֵיך לֶאֱהוֹב.

וְאָז יִיפַּקְחוּ עֵינֵי לִבּוֹ,

וְתִתְחַדֵש בְּקִרְבּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת.

 

לתת בלי לקבל

 אמא, חשבתי לעצמי למה שבועות הוא חג מתן תורה? למה מתן ולא קבלה. דקה דומיה, אני קפאתי עם הביצה חצויה בידי, החלבון התפשט על השיש אני באמצע הכנת עוגת גבינה, מה השאלות האלה עכשיו

מזל שחינכתי את הילדים שאמא לא יודעת הכל וזה בסדר, אמא היא בן אדם. בן אדם לא יכול לדעת הכל – "ככה, יקירי, בוא תעזור לי להכין עוגה ואני אעזור לך למצוא תשובה לשאלתך, הולך? הולך! הוא ענה ספירת מלאי, שאלות והכנה משותפת – חלבון ביצה אחד מרוח על השיש, החלמון בשניה על הרצפה, וסילי הכלב גנב בשקט שתי פרוסות גבינה צהובה (אל תדאגו, היא לא הייתה מיועדת לעוגה. רצינו להכין סנדוויצ'ים), השכנים איבדו שתי כוסות סוכר. השמלה שלי נצבעה בלבן כמו השערות של בני

לאחר שעה העוגה מוכנה. שתי כוסות של שוקו על השולחן. הלפטופ על הברכיים מחפשים בגוגל תשובות ומגיעים לאתר קבלה לעם. תגיד לי יקירי, מה אכפת לך מתן תורה קבלת התורה, מה ההבדל? אמא, תתביישי, את לא מבינה עברית? יש הבדל בין לתת ולקבל". הוא מתגלגל מצחוק ומסתכל עלי במבט מלא אהבה. את תמיד נותנת ואני תמיד מקבל. טוב לא תמיד, כמעט תמיד. אז מה אין הבדל ביני לבינך?

לא יודעת מה להגיד לך, אני גם צוחקת, מביטה בו באהבה.אני נהנית לתת לך לא פחות ממה שאתה נהנה לקבל. אבל אתה צודק, ההבדל בהחלט ישנו, באמת נראה שיותר הגיוני היה לקרוא לחג קבלת התורה, הרי אנחנו חוגגים על כך שקיבלנו אותה, או יותר מדויק היינו צריכים לקבל. מה זאת אומרת היינו צריכים? מה, לא קיבלנו את התורה? נתנו לנו אז קיבלנו, איך יכול להיות אחרת?

"אתה יקירי גרמת לי לחשוב. לפני שחשבתי גם אני הייתי בטוחה שאם נותנים אז מקבלים, עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה.  נתינת התורה וקבלת התורה הם שני עניינים שונים כמה שניות ארוכות של שקט, אני ממשיכה לחשוב ולדבר. לדעתי, התורה היא לא ספר, אין לה עמודים ומילים. זה משהו לא מוחשי, גבוה יותר. זה כוח, כוח שאמור לתקן אותנו

לתקן מה, אמא? תראה, הרב לייטמן כותב שצריך לתקן את הטבע שלנו, טבע שכולו אנטי אהבה, זלזול זה בזה, אדישות, שנאה, כל מה שהוא לא אהבה. אתה הרי יודע שפעם בעם שלנו היתה אהבה, דאגה, ערבות הדדית עד שזה התקלקל ואהבת החינם הפכה לשנאת החינם. על השנאה הזו אנחנו משלמים עד היום

פרטי, הסבירי ונמק, שוב הניצוץ הערמומי בעיניים שלו. "תורה, הוראות, עשה ואל תעשה. הוראות לתיקון הטבע האגואיסטי שלנו הדואג לעצמו בלבד. התורה מכוונת אותנו איך להגיע לטבע אחר, הפוך, טבע של אהבה ודאגה זה לזה. אמא, את חופרת, דיברנו על נתינה, מה זה קשור עכשיו על מה זה תורה? איך אפשר להבין את ההבדל מבלי להבין מה אתה אמור לקבל? טוב, טוב, תמשיכי לחפור, אני מוכן. ,סבבה, אקצר,רק בשבילך, זוכר מה היא תורה על רגל אחת שאלתי.  כן, הוא ענה עם הראש "ואהבת לרעך כמוך", הוסיף בקול 

-"לפני אלפי שנים, העם שלנו עמד ליד הר סיני והסכים לכלל הזה, הוא הסכים לקבל את התורה. קיבל אותה ומה עשה? את עגל הזהב. מה זה אומר? את התורה נתנו לנו, אבל לקבל אותה לא ממש קיבלנו, לא אז ונראה שגם עד היום. התורה תלויה באוויר בין ארץ לשמיים, לנו נתנו אותה אבל אנחנו לא ממש יודעים איך לקבל. טוב, טוב, הבנתי. עד שלא נתחיל לאהוב, לא נלמד לקבל את התורה. החג ימשיך להיקרא מתן תורה ולא קבלת התורה, הבנתי אמא, אפשר להפסיק לחפור

לא סתם אומרים שכשמנסים ללמד מישהו,  לומדים. כך גם אני למדתי למה החג הלבן הזה, האהוב ביותר על משפחתי, חג הגבינות הטעימות והעוגות המתוקות הוא חג של מתן תורה וגם למדתי על בני ברוך וזה כבר סיפור אחר לגמרי. רק אאחל לנו בשנה הבא להפוך אותו לחג קבלת התורה

רוחניות בשבילי היא…

פסח 2005 היה הזמן שהחלטתי שאני טס להודו כדי לגלות את הצד הרוחני שבי.אז עוד חייל בצבא, סיפוריה של אפרת עוררו בי כזו סקרנות ומשיכה שכבר שנה וחצי לפני תחילת המסע ידעתי שזה מה שהולך להיות. כך באמת היה. יצאתי מהארץ עם תרמיל נחוש לגלות בתוכי צדדים שלא הכרתי, אושר שטרם חוויתי, משמעות עמוקה לחיים שלי.

במבט לאחור עיקר המסע הסתכם בהתגברות על פחדים. אבל גם נמשכתי לקיים אורך חיים רוחני. אהבתי את ההרגשה שאחרי שיעור יוגה. את הימים באשרם. להשתתף בסדנאות. לצד ההנאה והמשמעות העמוקה שחוויתי הרגשתי גם איך החברה הרגילה מתקשה לעכל את השינויים שחלו בי. התגובות היו לא מפרגנות וזה דחף אותי לברוח מהחיים שלי יותר ויותר לעולם שלי.

השאלות 'מהי רוחניות?' 'מהי משמעות החיים?' לא עזבו אותי והמסע נמשך ונמשך… השתלבתי במסלולים 'רגילים' של תואר ראשון, עבודה וכו'… הייתי צריך ללמוד לשקול את המילים שלי. המשכתי לחפש וללמוד, לחוות ולהתבונן. וגם הפער בין העולמות הלך וגדל בהדרגה. היו הרבה רגעים שרציתי לברוח ולהיות חופשי מעול החיים.

המסע הגיע לנקודת מפנה כאשר התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה. הלימוד עוסק במימוש הכלל "ואהבת לרעך כמוך" אבל מעבר ללימוד היחס שלי לסביבה השתנה מאוד. קבלתי מושכות לידיים והתחלתי להרגיש ביטחון הולך וגובר ויכולת לבנות קשרים חיוביים עם הסובבים אותי. רוחניות בשבילי זה לפתח יחס נכון למציאות. אושר וביטחון אני מקבל מבניית יחסים טובים עם הסביבה.

במדינת האגדות

במדינה מהאגדות החליטו התושבים

לשפר את איכות החיים

ע”י בניית קשרים מיוחדים

הם החליטו על מטרה

חיבור מיוחד , תואם מערכת הבריאה

הם החליטו להביא את השפע לעיירה

כח ההשפעה שישרה ביניהם

הם החליטו שזו מטרת חייהם

לשם כך כולם התכנסו, ועל עיצה חשבו

איך להביא את עצמנו לזו ההרגשה

פתחו ספרים

שאלו חכמים

החליטו על שיטה מיוחדת

שיטת חיבור מטרתית

את מטרת הבריאה לממש הם רוצים

 

החלו ביניהם במעשים

כשלפתע הגיע מזכר מהמלך

במדינה שלנו יש חוקים

כולם לבדוק מתבקשים

באיזה חברה נמצאים

עם מי מתרועעים

מי ומי החברות והחברים

ולמכתב צורפה רשימה ארוכה של כללים

עם מי מותר להתחבר ובאיזה ימים

ובאיזה תנאי לימוד, לבוש והשכלה  חייבים לעמוד כל החברים.

ומי שלא….מגורשים

 

רבה בעיירה ההמולה

לא עוד משפחה אחת גדולה?.

ומה לעשות עם כל אילו שאליהם כבר קשורים?

יקירים זה מזה נפרדים

שומרים באדיקות על כללים ותנאים חיצוניים

ומיום ליום פחות ופחות בפנימיות הלב מתעסקים

 

עד שיום אחד ילד קטן קם וצועק

אני לא עוזב את ההורים

אז מה אם הם לא לבושים לפי כל מיני כללים חיצוניים???

 

הם שלי, הם קשורים לליבי

קרוב או רחוק הם עדיין יהיו איתי

ואת אחיי ואחיותיי אני לא יכול לזרוק מעליי

והתושבים צוחקים לו בפנים זה זרים

והקטנציק עונה

זה זרים רק עבור אלו שלא באמת בלב מחוברים

 

כל אחת ואחת שנמצאת פה מיוחדת

לא בגלל הגנטיקה שלה או הכשרונות שלה

לא בגלל קמפוס שהיא עשתה

או קבוצה שהיא משקיעה בה

כל אחת שנמצאת פה מיוחדת

כי הבורא הביא אותה

כי הבורא שם בליבה נקודה שבלב

רצון מיוחד, שבשל להכיר אותו

רצון שונה מהרצון של שאר אנשי העולם

כך למדתי בשיעורי קבלה לעם

בין קודש וחול – ומהו סוד האיזון

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי עוקבת אחר כתבה מעניינת בערוץ  2 תחקיר על חיי היהודים החרדים בברוקלין.

ולרגע  תהיתי איך זה אפשרי?  בחוץ לארץ, כאשר הסביבה היא מעורבת  עם גויים ( רחמנא ליצלן) היהודים  החרדים יכולים לקיים את דתם, מנהגיהם, לבושם  ושפתם (יידיש מתובלת באנגלית) מבלי שמישהו מאיים על אורח חייהם. והם חיים זה בצד בסובלנות וכבוד הדדי.

ציטטה מהכתבה:

"החרדים כאן לא מניפים דגלים כלפי חוץ", סיפר יאיר אטינגר העיתונאי, "הם לא נאבקים על כלום, לא על השכן הלא יהודי, ואפילו לא על השכן היהודי שאיננו חרדי. כלומר הדבר הזה הרבה יותר משוחרר. הדבר הזה הופך את החיים ליותר פשוטים"

היהודים כאן  חיים את החיים שבהם בחרו, ומקפידים להיות שייכים לקהילה שלהם, כדי  לשמור על המסגרת והערכים שחשובים בעיניהם.עובדים כמו כל אזרח על מנת להתפרנס, לומדים  ומשתלבים יפה במערכת הכלכלית, וטוב להם ( בקריטריונים שלהם). ולא מפריע להם שנוסעים בשבת,  או שהם רואים את הנשים והגברים ביחד, בלבוש מאוד לא צנוע.. לכל אחד מותר להיות מי שהוא בחר להיות. מבלי לכפות  את אורח חיי האחד על השכן שלו.

ואז אני מקבילה את  המציאות הזו  המכילה את כל השונים – בסובלנות וכבוד לאחר, וחושבת מדוע הדת אצלנו לא יכולה להיות  טהורה ומחברת? מדוע הדת מפלגת? מפרידה?  מגביהה חומות בין חצרות? מערימה קשיים  על מי ששונה? דוחה  ומתנגדת לכל מאפיין  שאינו דומה לה – ושואפת לכפות את אורח חייה על האחרים ( החילוניים)

מהי מטרת הדת? ומדוע הדת הפכה כלי לחפור בו ( כדי לשלוט על משאבים)?

כמובן שזוהי הכללה, אך אני רוצה להתבונן דווקא על הצד  הצורם  הבולט והכואב שמאפיין את  חלק מהחרדים  ( ובעיקר  במישור הפוליטי) ולבקש, הניחו לנשק המכוער  של המאבקים בכל מה שעוסק בענייני החול – ותדבקו בקודש.

חנוך לנער על פי דרכו – תקשיבו לצורך האמיתי של האזרח , תנסו להתאים את  המסגרת  למציאות, תהיו נדיבים, מקשיבים  ומכילים – כדי  שהפרט יבחר את הדרך הזו  כתוספת או בסיס לאורח חייו  המודרני. מצאו את שביל הזהב, את האיזון  שבין הרצוי ומצוי כדי להכיל את כולם ולהפוך את מרבד חיינו  – לסביבה טובה נעימה ומחברת.

צו השעה הוא למצוא את המחבר בינינו , יש מספיק לחץ עלינו מבחוץ, זה המקום שבו  נועדנו לחיות ביחד בשלום ואחווה.

היסתכלות מחודשת על כוחות שמניעים את העולם

במהלך חיינו אנחנו במרוץ אחר הכסף,כבוד, מושכלות מין ומשפחה, אלה מוטיבים מרכזיים שמניעים אותנו,אולם אם נסתכל בתוך הנפש פנימה ,נרגיש שזה לא מספק יש צורך במשהו  משמעותי יותר, דבר שיש בו עומק,לא בר חלוף, משהו נצחי, וזה הנשמה, עולם שיש בו משמעות מעבר לששת החושים שלנו, כמו כוח עליון שקיים ומורגש כל הזמן , מנהל אותנו,. מעורר בנו רצונות ורגשות ,  תקוות, שאיפות יאוש, שמחה כמו באר של מיים שוקקיים, ששותים ממנה מרגישים תחושה של  מילי חיסרון ושום מתעורר צורך לשתות מאותה באר

כי מתרוקנים שנית  וזהו הכוח שקיים איתנו בהרגשה מיום היוולדנו,סיפרו לנו שיש בורא שמסתכל עלינו מהשמיים ובוחן אותנו, אבל עם הזמן והגיל הראייה הופכת להיות יותר מפוקחת  ועמוקה, זה כבר לא פחד מגיהנום ורצון להיות בגן עדן,זה מעבר לזה,ההבנה שהאנושות כולה תלוייה בכוח אחד שמנהל את כולם, ורואים שיש כוחות טובים וכוחות רעים, וקיימים בפנימיות של האדם ומניעים את העולם כולו.

הכוח העליון מביא אותנו לתיקונים וברורים אישיים על ידי סבל ומכאובים בתוך הרצון לקבל וזה מה שמאזן את האנושות כולה,

כי ההרג , השנאה , העוני, והחולשה

הם מקור חי אנושי שנוצר מאגואסטיות מוחלטת של האדם,

וזה נדרש לנו כדי לשקף מציאות ניגודית לרצון לקבל שלנו ולהביא בנו הרגשה שאני רוצה בשביל עצמי את הטוב ביותר ,פרנסה טובה, חיים טובים, משפחה מחוברת ששומרת על כללים ברורים של שמירה אחד על השני, ושמשהו לא מסתדר לנו טוב זה גורם למוטיבציה ולחיסרון לתיקון שיראה לנו לאיזה כיוון עלינו לנוע מחשבתית , להיסתכל על ההיתנהגות והרצונות האגו שלנו שלא נותנים לנו יכולת להיות טובים לזולת אלא רק לעצמנו, ואנו רואים זאת בצורה ברורה ,שכבר אין בסדר חשיבות החברה רצון לעזור לחלשים,לשמור על כספי הציבור, להטיב עם כולם, רק מוטיב מרכזי איך לנצל את כולם ולדאוג לעצמי על חשבון כולם בראש ובראשונה.

ובגלל זה לא מצליחים לעורר תהודה חברתית משמעותית שתזיז את כוח הרע ותגביר את הטוב ,ולכן גם הממשלות לא מצליחות לקבל מספיק מנדטים שיאפשרו שינוי  מדיניות כלכלי  שיש בו צדק חברתי, יחס אנושי, תקווה פריחה ושגשוג לכל השכבות החברתיות,

והדברים הללו נראים במדיה התקשורתית יום יום , הנכים שמפגינים וחוסמים  צמתים, מחירי הדיור הלא שפויים, המזון שמגיע אלינו מתועש ולא בריא כשהשיקול הרווחי הוא מניעה מרכזי ומערכת הביראות שתלויה  ברצון של האגוסטי   , כאשר השאיפה היא ליחס כנה והוגן אכפתיות , ורצון של מערכת כולה להביא טוב לאנושות בכלל, כי הכול מונע ממקום של אידוודואל וחברה,

כאשר "כלל ופרט שווים" , כי אחד תלוי בשני, כל הגלובוס מנוהל ככה בצורה מקושרת , ואפילו גוף האדם, ולכן עד שנבין שאגו הוא כמו תא נפרד , שמביא לריחוק ושנאה וכולנו תלויים אחד בשני,בכל העולם , והאנושות כולה חייבת להיות מסוכרנת לכוח עליון שדורש מכל אחד ואחד להיות באהבת הזולת ובקשר טוב…

הר הבית בידנו?

"וואלה אחי, אני לא מבין מה קורה פה. טרוריסטים ערבים רצחו לנו שני שוטרים מתוך הר הבית, הערבים עושים מהומות, מאשימים אותנו כאילו אנחנו לא בסדר, ואנחנו עם כל הצבא שלנו והכוח שלנו, מתקפלים, והם מנצחים. איפה ההיגיון איפה הצדק? מה נהיה מאתנו?"

מה יעזור לך צבא וכל הכוח הזה, אתה מבין, זו לא מלחמה כזו, זה מאבק אידיאולוגי. תראה מה קרה, מופתי אחד מרים את הקול, וכל העולם הערבי מתייצב כאיש אחד נגדנו. אתה מבין איזה כוח זה? הם מאוחדים. ואנחנו? מפולגים, שמאלנים ימניים, מזרחיים אשכנזים, דתיים חילוניים, דתיים כאלה ודתיים כאלה, עדה כזו ועדה כזו.
אז בטח שהם מנצחים. איך אפשר לנצח במאבק אידיאולוגי כזה כשצד אחד מאוחד וצד שני מפולג יותר ויותר?
אחדות מקרינה עוצמה ובטחון, פילוג מקרין חולשה. העולם מרגיש את זה. בגלל זה הם ישנים כמו תינוקות.

"כן, אבל יש עובדות, יש אמת, אי אפשר להתווכח עם העובדות והאמת שאנחנו פעלנו בסדר גמור. אבל אתה יודע, מילא הערבים, אבל כל העולם גם נגדנו בעניין הזה, גם הם רואים אותנו שכאילו אנחנו לא בסדר. איך? איך? הרי אם היה קורה דבר כזה בכל מקום אחר בעולם, אף אחד לא היה פותח את הפה".

בחיי אתה מצחיק אותי. עובדות, צדק, הגיון, על מה אתה מדבר?, ממתי העובדות והאמת הפריעו למישהו לתקוף אותנו ולהיות נגדנו. האמת העצובה היא שהם לא נתנו אף פעם לעובדות לבלבל אותם. הם שונאים אותנו, תראה כמה אנטישמיות יש בעולם, וזה רק מה שמתגלה בתקשורת. לא האמת חשובה, אלא מה שרוצים לקבל במקום האמת. תמיד היה ככה. תראה מה עשו לנו בשואה.

"היום זה לא יכול לקרות, היום שואה לא יכולה לקרות, ברוך השם יש לנו מדינה, צבא חזק, חברים בעולם, ארצות הברית לצידנו".

אחי, או שאתה תמים או שאתה פשוט לא מבין מה קורה.
בזמן של היטלר, לא היה ככה? עוד לפני הפתרון הסופי וההשמדה של העם שלנו בשואה, ובמהלך כל תקופת מלחמת העולם השניה, מישהו הסכים לקבל אותנו? את הפליטים היהודים שרצו לברוח? אף אחד. יש סיפור מפורסם על ספינה עם יהודים שברחו מהנאצים ואשר הגיע לחופי אמריקה ואף מדינה לא רצתה לקבל אותם, עד שבסוף הם חזרו לגרמניה ונרצחו בשואה.
מישהו ניסה לעצור את ההשמדה של העם שלנו במהלך מלחמת העולם השניה? אף אחד. ויכלו. אתה יודע שיש הוכחות וצילומים של מטוסי קרב אמריקאים, מפציצים, שטסו קרוב לאושוויץ ואם בעלות הברית רק רצו, היו יכולים להשמיד את אושוויץ. למה לא עשו זאת? כי כולם בתוכם הסכימו עם ההשמדה. בתת ההכרה של רוב העולם היתה הסכמה עם השמדת היהודים.

"אחי, אתה נסחפת לגמרי. אנחנו רחוקים מאוד ממה שקרה בשואה."

תראה, גם כשהיטלר עלה לשלטון בשנות השלושים של המאה הקודמת, לא היתה תוכנית ישר להשמיד אותנו. הוא רצה לשלוח את היהודים לכל מיני מקומות, אבל בסוף אמר, לא, אני אגמור אותם כאן. גם אז לא הבנו מה קורה, גם אז היינו מפולגים. בינתיים במהלך השנים המצב הידרדר עד להשמדה.
גם היום המצב שלנו מאוד מסוכן ויכול להידרדר במהירות, אבל אנחנו לא מבינים את זה. תראה את ההחלטות שמתקבלות באו"ם ובאונסקו. העולם כבר מתחיל לקבל את הרעיון שאין לנו חלק בהר הבית. מהר מאוד יכולה להיות לגיטימציה בעולם לא רק שהר הבית לא שייך לנו, אלא גם ירושלים, תל אביב וכל ארץ ישראל ואנחנו צריכים לעזוב. אתה חושב שמישהו יקבל אותנו? תחשוב שוב. ואז בסוף יסכימו שאין לנו מקום בכדור הארץ, ומפה ועד השמדה נוספת, הדרך קצרה.

"אחי, אתה מפחיד אותי. אתה רואה שחורות שחבל על הזמן. אז מה אתה רוצה להגיד, שאין לנו מה לעשות? שאנחנו הולכים לאבדון? אם יתקפו אותנו אנחנו נגן על עצמנו, יש לנו צבא חזק, העם יתאחד וילחם, כמו שהיה תמיד".

המצב עכשיו שונה והרבה יותר גרוע וחמור ממה שאנחנו חושבים. אני חוזר ואומר לך שוב, זו מלחמה אידיאולוגית, מלחמה שמי שמנצח בה הוא מי שיותר מאוחד ומבין שהכוח והנצחון טמון באחדות. נשק וצבא חזק ועוצמה בטחונית כבר לא מספיקים.
בעבר גם היינו יותר מאוחדים, האחדות שלנו היא הכוח שלנו. הבעיה היא שאנחנו לא מבינים את זה, שאחדות היא הכוח האמיתי, אבל הערבים עכשיו מבינים את זה ומבינים את זה היטב. הם רואים איך זה פועל ממש כמו קסם. הם רואים שאם הם מתאחדים נגדנו, הם מנצחים, הם מצליחים ולעומת זה הם רואים אותנו כמה שאנחנו מפולגים והפילוג בעם הולך וגדל, והם יודעים שזה משחק לטובתם מעכשיו הם יפעלו בדרך הזאת וינצלו את זה בכל דבר ודבר.
תראה איך כל העולם המוסלמי התאחד סביב השטות הזאת של המגנמומטר, אתה חושב שזה באמת מה שהפריע להם? זה רק תירוץ שלהם להתאחד שוב נגדנו.
תראה איזו בערה גדולה הם עשו, ואנחנו מנגד כמו משותקים, אין לנו מילה, אין לנו כוח ולא יכולים לעשות כלום. והם צודקים, כי אנחנו נתנו להם את המושכות לנהל את העניינים.
אחי, אנחנו אומת הסטראפ, אבל הם עלו על סטארט אפ, נפתחו להם העיניים, רק שפה מדובר על החיים שלנו. הם עלו על החולשה שלנו, הם מבינים שכל מה שהם צריכים לעשות זה להיות יותר מאוחדים מאתנו וככל שהפילוג והשנאה יתגברו אצלנו כך הם יצליחו יותר וינצחו בלי נשק.
אתה אומר שבמצב שיתקפו אותנו אז נתאחד ונלחם, אבל בעולם היום זה לא עובד ככה. היום קשה מאוד להפעיל כוח ונשק. העולם לא יתן לנו. תראה כמה העולם מגביל אותנו ותוקף אותנו בכל פעם שאנחנו מפעילים נשק – וזה לא משנה אם זה נעשה בצדק ומתוך הגנה עצמית. תראה מה קרה בהר הבית לאחר שכוחות הבטחון הרגו את שלושת הטרוריסטים שרצחו את השוטרים. אפילו מגנומטורים ומצלמות אנחנו לא יכולים להתקין על מנת להגן על עצמנו וכל העולם מתרעם על זה.

אתה כל הזמן אומר, אחדות, אחדות, אבל מה זה קשור, ומה זה בכלל אחדות למה אתה מכוון? תראה אותנו, מפולגים, שונאים אחד את השני ואוכלים אחד את השני, בחיים לא תהיה פה אחדות בינינו, זה פנטזיה, זה לא יכול לקרות.

זה נכון שאנחנו מאוד שונים זה מזה, וזה נכון שאנחנו מפולגים לעשרות פילוגים שונים, אבל זה גם כל היופי בעם הזה. יש לנו על מה להתגבר ועל מה להתאחד. הפילוג והשנאה הזאת זה הכלי שלנו, זה האמצעי שלנו, היא חייבת להיות כדי שתהיה אחדות, אחרת על פני מה נתאחד? איך נבחין באחדות אם היא לא תהיה מושרשת על שנאה ודחייה?
איך נראה את האור אם לא מתוך החושך?
נכון, כולם פה שונאים זה את זה ולכל אחד דעה אחרת, ורצון אחר. אני לא אומר שכל אחד צריך לוותר על הדעה שלו ועל הרצון שלו, ברור שזה בלתי אפשרי. אבל מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה קודם כל להבין את הבעיה, להבין שכוחנו באחדותנו, וכך זה היה לאורך אלפי שנים. לאורך כל ההיסטוריה שלנו, כשהיינו מאוחדים, הצלחנו, וכשהיינו מפולגים, נכשלנו ובאו עלינו צרות ומכות.
אחרי שנבין את זה, אז אנחנו צריכים כולנו לרצות להתאחד, לשאוף להתאחד, מעל כל ההבדלים והמחלוקות – לא במקום אלא מעל להכל, שים לב, כל אחד נשאר עם הדעות והרצונות שלו, אבל אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לחפש מכנה משותף שהוא יהיה מעל להכל, ושם, במקום הזה, נרצה להתאחד.
תראה מה קורה במשפחה רגילה נורמאלית, כל אחד הוא שונה מהשני, עם תכונות שונות, ויש מחלוקות ודעות שונות וויכוחים, אבל אף אחד לא מוחק את השני, כי בסופו של דבר כולם אחים לאותה משפחה והקשר המשפחתי מאחד את כולם להיות במשפחה אחת ולקבל אחד את השני למרות ההבדלים והמחלוקות.
כמו שבעת מלחמה, פתאום כל המריבות והמחלוקות בעם זזים הצידה, וכולם מתאחדים למטרה משותפת להלחם באוייב, כך גם אנחנו צריכים לעשות אבל לא בגלל חרב שעומדת לנו על הגרון ואז אנחנו מתאחדים כמו שק של אגוזים שלוחץ אותם זה לזה, אלא אנחנו צריכים להיות חכמים יותר ולרצות להתאחד לפני שתגיע המכה, אחרת במצב שלנו בעולם כיום, זה יהיה מאוחר מדי.
כשאנחנו נהיה מאוחדים יותר ממה שהעולם מאוחד נגדנו, אז כוח האחדות הזו יוקרן לעולם ונצא מהסכנה, אחרת עלול ליפול עלינו אסון כבד.
על זה אנחנו צריכים להתמקד ולא בכל מיני שטויות מסביב.
הכל נמצא בידיים שלנו אחי.

"וואלה".

וואלה.

"אז מה עושים?"

לא יודע.
אולי הגיע הזמן שנתעורר וכל אחד מאתנו יבין עד כמה חשובה האחדות בינינו.
ניסינו כבר כל דבר אחר וזה לא עזר.
בוא נתחיל.

קצת על הצבת גבולות – הורה אל תהיה צודק היה חכם:)

כל רגע בחיים הוא הזדמנות. סיימנו סיור בחנות צעצועים וכלי כתיבה, אספנו לגדולות מחברות ובינתיים הצעיר שיחק באיזשהו זרנוק מים ענק שאין לנו שום צורך בו. זה היה נחמד בחנות, אבל כשסיימנו הוא באופן טבעי לקח אותו איתו ורצה לצאת כך מהחנות. ביקשתי שיניח בצד כי אנחנו לא צריכים אותו ולא שילמנו עליו וממשיכים הלאה וכו' וכו', וקיבלתי תשובה אחת תמציתית ומדוייקת מאוד "לא!!".

מה עושים שאלתי את הרב לייטמן? מבט אחד מחוייך לשומר הגבוה שישב בכניסה, הספיק. מרום המטר תשעים שלו הוא פנה אל הבן שלי ושאל, אדוני האם שילמת עבור הזרנוק הזה? המבט הבטוח והעקשן התחלף בשנייה למבט מופתע מאוד והוא סימן עם הראש "לא…". "אז תחזיר אותו למקום בבקשה לפני שאתם יוצאים". הזרנוק כמובן חזר למקומו המדוייק במהירות ובשמחה, ואנחנו המשכנו לענייננו.

זה גרם לי לחשוב, איך במקום להיכנס חזיתית אגו באגו מול ילדינו, אנחנו יכולים להיות הורים חכמים. הורים שבונים להם סיטואציות שמהן הם ילמדו ממנו בכל רגע את מה שאנחנו רוצים ללמד אותם.

עוד קצת על תיאטרון החיים

חברה סיפרה לי לא מזמן על ילדותה ביישוב קטן ופסטוראלי בצפון. להורים שלה היתה נטייה לומר לה הרבה "לא" וכמו שהיא הגדירה את זה "להחזיק את החבל קצר ללא שום סיבה". אז ככל שעברו השנים, במקום שהם יתחכמו, היא התחכמה. חוסר הקשר בין ההורים ביישוב גרם לזה שבכל בית הרשו דברים מסוימים ואסרו דברים אחרים, והיא תמיד ידעה מה מותר איפה, וכך נדדה בין בתי חברותיה בהתאם לדברים שרצתה לעשות.. ההתנהלות הזו גם עוררה בה משיכה יוצאת דופן לעשות דווקא את מה שאסור, ובהמשך היא הסתבכה עם כמה סיטואציות מאוד לא פשוטות, שדווקא דרכן נאלצה ללמוד כמה דברים על שמירת גבולות בחיים.
ועוד קצת…

חברה של הבת שלי (שהיא בת של חברה שלי) גילתה לאחרונה את נפלאות השינה אצל חברות. היא רוצה ללכת לישון אצל חברות כל יום, ביום של חג ביום של לימודים ביום לפני מבחן ובכלל. מה עושה אמא? מטקסט עיצה עם החברות. אז החברות מחליטות פה אחד שכשהילדה תבקש פשוט נאמר לה שאנחנו לא יכולות, אי אפשר היום, אולי בשבוע הבא או בעוד שבועיים או נראה מתי. העניין כמובן נפתר מהר מאוד, ואמא עדיין טובה ואהובה על ביתה, ולא הפכה לאיזו שוטרת שנואה.

תיאטרון אי אפשר לעשות לבד

אז עם ילד בן שלוש זה קל יחסית, אבל ככל שהילדים מתבגרים זה נעשה פחות פשוט, ומצריך עבודה צמודה יותר עם הסביבה, תיאום, חשיבה משותפת, ערבות הדדית ממש. אני חושבת שלהיות הורה בלי קבוצת הורים חברים מסביב זה פשוט בלתי אפשרי, מצער ממש. זה מה שעושה את ההבדל בין לגדול בפחד וסטרס תמידי (מי אמר אינטרנט, סמרטפון ומקומות בילוי), לבין לגדול בעולם ברור ומלא בביטחון. עולם של הורים שמגדלים את הילדים ביחד לערכים שהם מרגישים שכדאי לגדול אליהם.

המופע של טראמפ והבעיה היהודית

"הפיל והבעיה היהודית" היה בזמנו ביטוי נפוץ שהמחיש לכולם שלא משנה על מה מדברים בסוף איכשהו, זה מתקשר ליהודים. זה תמיד עיצבן וקומם אותנו, אבל זה נשאר נכון.

טראמפ הינו תופעה אמריקאנית שיצרה רעידת אדמה בארה"ב, ורעידות משנה על פני הגלובוס לכול הכיוונים. מי שראה לאחרונה את טקס האוסקר שמע את המנחה מסביר לנוכחים  ולעוד 225  מדינות, שבפעם הראשונה שבחירות לנשיאות מקעקעות את הברית שבין תושביה של אמריקה. ואת ההאשמה יחס בתחכום רב ג'ימי קימל, לאותו נשיא שמכריז עכשיו שצריך לאחד אותם.

טראמפ נבחר על גל אמריקאי אנטי ליבראלי- פלורליסטי של  מיליונים שהצביע בשבילו מכיוון שהתגלה להם, שאותם כללים ליבראליים פלורליסטים שאפיינו כול כך את החברה והכלכלה האמריקאית, משאירה אותם עכשיו ללא פרנסה ורמת חיים.

האנושות מתחילה לקלוט שליברליזם פלורליסטי היום זו מילה נרדפת לחוסר אחריות כלפי אחרים, זה לפעול כ"א לפי כללים משלו, לעשות מה שבא לי, ו- "אל תתערב בעניינים שלי". שתקינות פוליטית  וחופש ביטוי זו זכותו של כול אחד לומר ולעשות ככול העולה על רוחו, גם אם זה בא על חשבון הזולת.

תופעת טראמפ מזהה שמתירנות זה חסר גבולות מוחלטים, שזה חיסרון של חינוך בבתי ספר ואוניברסיטאות, למעשה בכל מקום. שזו רעה חולה שהובילה למצב שהגדולה והמשמעותית במדינות העולם נמצאת בו מחולקת  ומוחלשת.

על איזה בסיס משותף ניתן לאחד את אמריקה אם מתברר שהבסיס הקפיטליסטי חברתי עליו היא מושתת, מקבל כזה "ספיין" מכוער ואכזרי המושך אותה למטה? אותה שאלה נשאלת לגבי העולם כולו.

האם טראמפ האיש  ותוכנית ממשלו מסוגלים לשנות?

קשה להניח שקפיטליסט כלכלי חברתי, יכול לפתור את הבעיה שהוא עצמו יצר. דומה הדבר לטובע המנסה למשות עצמו מתוך מערבולת מים ע"י משיכה בציצית ראשו. סוציאליסט כמו בארני סאנדרס  טובע גם הוא באותה מערבולת.

המכשיר לשינוי  המציאות של היום אינו נמצא בידיים אמריקאיות. הוא נמצא בטבע ובנוסף דרשה עזרתו כדי להשיגו. השיטה להשגתו נמצאת בחכמת החיבור, והיהודים הם היחידים שמחזיקים בה ובמפתח להתקדמות האנושית על פי מטרתה שהיא מטרת הבריאה.

בדרך הימין שלה נגיע כולנו למטרה בצורה קלה יותר.בדרך השמאל שזו דרכו של עולם, נגיע קודם למלחמות השמד,ולמטרה יגיעו מעטים מאוד.כך מתחברת לה תופעת טראמפ  לבעיה היהודית.

נכון לעכשיו האנושות מקושרת כמו שלא היינו אף פעם אבל בקשר לא טוב. בסיס הקשר שלנו הוא אגואיסטי,סוג של קשר שבו שניים מתחברים בשביל לדפוק את השלישי נהנים מזה. זה מה שקורה ליהודים המתחברים לטראמפ או לאובמה, הם גורמים ליצירת שני מחנות ולקרע של שנאה ביניהם.

הבעיה היהודית היא, שהחיבור הטוב בדרך ימין תלוי רק בה. זה חיבור למען הנהגת קו כללי לתיקון האנושות שמובילה לשלום. יהודים מסוגלים להתעלות על פני כל מה שמתרחש בין תומכי טראמפ לאובמה, ולהתחבר בקו האמצעי בין שניהם. בדרך של אותו קו דק, ניתן להתחבר מעל למחלוקות ולהגיע לקשר אנושי חם אחד גדול. זה שלמענו נברא העולם ודרכו להשיג אותו.