במדינת האגדות

במדינה מהאגדות החליטו התושבים

לשפר את איכות החיים

ע”י בניית קשרים מיוחדים

הם החליטו על מטרה

חיבור מיוחד , תואם מערכת הבריאה

הם החליטו להביא את השפע לעיירה

כח ההשפעה שישרה ביניהם

הם החליטו שזו מטרת חייהם

לשם כך כולם התכנסו, ועל עיצה חשבו

איך להביא את עצמנו לזו ההרגשה

פתחו ספרים

שאלו חכמים

החליטו על שיטה מיוחדת

שיטת חיבור מטרתית

את מטרת הבריאה לממש הם רוצים

 

החלו ביניהם במעשים

כשלפתע הגיע מזכר מהמלך

במדינה שלנו יש חוקים

כולם לבדוק מתבקשים

באיזה חברה נמצאים

עם מי מתרועעים

מי ומי החברות והחברים

ולמכתב צורפה רשימה ארוכה של כללים

עם מי מותר להתחבר ובאיזה ימים

ובאיזה תנאי לימוד, לבוש והשכלה  חייבים לעמוד כל החברים.

ומי שלא….מגורשים

 

רבה בעיירה ההמולה

לא עוד משפחה אחת גדולה?.

ומה לעשות עם כל אילו שאליהם כבר קשורים?

יקירים זה מזה נפרדים

שומרים באדיקות על כללים ותנאים חיצוניים

ומיום ליום פחות ופחות בפנימיות הלב מתעסקים

 

עד שיום אחד ילד קטן קם וצועק

אני לא עוזב את ההורים

אז מה אם הם לא לבושים לפי כל מיני כללים חיצוניים???

 

הם שלי, הם קשורים לליבי

קרוב או רחוק הם עדיין יהיו איתי

ואת אחיי ואחיותיי אני לא יכול לזרוק מעליי

והתושבים צוחקים לו בפנים זה זרים

והקטנציק עונה

זה זרים רק עבור אלו שלא באמת בלב מחוברים

 

כל אחת ואחת שנמצאת פה מיוחדת

לא בגלל הגנטיקה שלה או הכשרונות שלה

לא בגלל קמפוס שהיא עשתה

או קבוצה שהיא משקיעה בה

כל אחת שנמצאת פה מיוחדת

כי הבורא הביא אותה

כי הבורא שם בליבה נקודה שבלב

רצון מיוחד, שבשל להכיר אותו

רצון שונה מהרצון של שאר אנשי העולם

כך למדתי בשיעורי קבלה לעם