טפטים מוצלחים בין 2018 ל2019

אם שואלים אותי מה ההבדל המרכזי בשינוי הנוף העיצובי בין 2018 ל2019 אני יכולה להגיד בצורה ברורה שאחד הטרנדים המרכזיים שהתחלפו הוא הדגש על צבעים יותר נקיים ולעיתים גם תבניות יותר מתוחכמות. לדוגמא אחד הטפטים המוצלחים שראיתי ב2018 היה טפט בצבע ברונזה עם פרחים ורודים גדולים יחסית עם עלי כותרת מאוד דומיננטיים. הטפט הזה הופיע במספר תערוכות כרקע לחדרי אירוח ולסלונים כשעליו נתלו מראות וניתן בחלל דגש מהותי על תאורה. ב2019 כבר התקשתי למצוא טפטים דומים, הטפט הכי קרוב לטפט הנ"ל היה טפט בסגנון סיני או יפני, משהו שהוא ללא ספק עם השפעות חזקות מאוד של המזרח הרחוק. טפט כחול כהה עם תבניות של צמחים וציפורי שיר עליהן המייצר סוג של הרמוניה בחלל אבל מחייב רהיטים עתיקים בסגנון משי כבד או לפחות זמש.

טפט אחר דומה שניתן להתייחס אליו מ2018 הוא טפט בצבע זהב לבן מטלי עם פרחי מגנוליה – גם כאן מדובר בטפט יפה אך לטעמי טפט שהוא פשוט יותר מדי. אז נכון שפרחי מגנוליה שהתגלו לראשונה בשנת 1703 באי מרטיניק הם פרחים יפים ומרשימים המסמלים יושר וטוהרה אך לדעתי שום דבר אינו משתווה לסגנון מינימליסטי של קווים דקים בצבעים הנכונים אשר יוצרים תבניות עדינות ולא גסות מדי בצורה מתוחכמת ומעוררת עניין. בכלל נראה לי שהכיוון השנה היה הרבה יותר מינימליסטי ופחות מוחצן, אולי זו רק אני ואופי של הפרויקטים שבהם נתקלתי ואולי באמת מדובר במגמה אמיתית שהתחזקה השנה.

טרנד נוסף שכמעט נעלם בשנתיים האחרונות הוא הטרנד של טפטים אורינטליים, כל מיני טפטים מעוצבים ששיקפו תרבויות שונות כגון התרבות האפריקאית או התרבות האינדיאנית של דרום אמריקה. בדרך כלל היה מדובר בטפטים עם שילובי צבעים מאוד קיצוניים או לחלופין טפטים עם שילובי גוונים של חום על מכלול האפשרויות השונות שהוא יכול להציע. התבניות היו של צורות גיאומטריות המשתדלות להיות סימטריות אך מגיעות לכך רק בקירוב וצורת מעניינות של חצאי עיגולים בתוך חצאי עיגולים או ריבועים בתוך ריבועים ברקורסיה חוזרת המקנה לטפט מעין עיצוב מאגי או מהפנט.