להשכיל

שנים של לימודי קבלה מלמדים אדם שקבלה – זאת מדע. הזמנים שאנשים למדו קבלה לבד ובסתר זה כבר היסטוריה, היום היא פתוחה לכל אחד ויש כל הסיבות שאין הגבלה לגיל.  מי שמתעניין מקבל במרכז בני ברוך תשובות לשאלות הרבות שהיו אצלו בתמיל מאחורי הגב וסחב אותם לכל מקום. מה שטוב שלא דורשים מהאדם להאמין כמו במדע הדרישה לחקור היא אבן היסוד של ההתקדמות. והסיבה שהלימוד בקבוצה עם עוד אנשים אז תמיד אתה מתעשר מימה שמועבר מאחרים אליך.  מה שנהוג לחשוב שקבלה זה מסטיקה, מתפוגג כבר בתחילת הלימודים. והגישה הבריאה לספרים והפתיחות נותנת לאדם תחושה שסוף סוף אחרי שנים של דרכים בחיפוש עצמי הוא מרגיש שמקבל את המענה למה שלא נתן לו מנוחה.

זה לא אומר שמי שבא לקבלה יכול לשבת כמו בהרצאה פרונטלית ולשמוע מה שמספרים לו, לא. עם הזמן אדם לומד מה זה עבודה פנימית בזמן של קריאה, אדם מתחיל להרגיש. המושגים הגבוהים מתחילים להיות עבורו מוכרים כמו אלף-בית. האמת שזה דורש זמן והתמדה, אבל הרווח שאדם מקבל מהלימוד מה הטעם בחייו הוא פשוט מתחיל להיות גלוי לו יום ביומו והתחושה שהוא כבר לא לבד עם כל השאלות שלו ושהעולם זקוק לו כל כך כי הוא מתחיל להבין את חוקי הטבע שלפיו העולם מתנהל ובמידה ואתה מבין את חוקי הטבע אז גם יש לך השפעה עליכם. להבדיל הזרמים השונים של לימוד המטרה פה לא שאדם ינצל את החוקי הטבע לטובת עצמו, ממש ההפך, אם הוא משתייך לעמותת בני ברוך – האדם לומד להיות אדם טוב יותר ואוהב יותר.  ועם הימים ההרגשה הזאת כל כך משפיע שאדם שם לב איך תפיסת המציאות שלו השתנתה לגמרי.

מה שהיה פעם מתחת לאף והוא לא שם לב, מתחיל להיות כלי עבודה חשוב ביותר.  ואיך שמתקדם ורוחש תוך כדי הלימוד אמיתים נוספים שחושבים כמוהו, מתחיל להרגיש יותר ויותר בטוח בחייו. זה לא אומר שהוא נעשה עשיר או מצליחן ועבורו השמיים הם הגבול.  הלימודים נותנים לו אפשרות להבין על בשרו  את שיר של בעל הסולם:

חוכמת הלב

הָאָדָם לא נִבְרָא

לִקְנוֹת הוֹן וְלִבְנוֹת בִּנְיָנִים.

אֶלָּא לְבַקֵש כּל דָבָר,

שֶיְבִיאֵהוּ לִלְמוֹד אֶת הַחכְמָה

אֵיך לֶאֱהוֹב.

וְאָז יִיפַּקְחוּ עֵינֵי לִבּוֹ,

וְתִתְחַדֵש בְּקִרְבּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת.