קצת על הצבת גבולות – הורה אל תהיה צודק היה חכם:)

כל רגע בחיים הוא הזדמנות. סיימנו סיור בחנות צעצועים וכלי כתיבה, אספנו לגדולות מחברות ובינתיים הצעיר שיחק באיזשהו זרנוק מים ענק שאין לנו שום צורך בו. זה היה נחמד בחנות, אבל כשסיימנו הוא באופן טבעי לקח אותו איתו ורצה לצאת כך מהחנות. ביקשתי שיניח בצד כי אנחנו לא צריכים אותו ולא שילמנו עליו וממשיכים הלאה וכו' וכו', וקיבלתי תשובה אחת תמציתית ומדוייקת מאוד "לא!!".

מה עושים שאלתי את הרב לייטמן? מבט אחד מחוייך לשומר הגבוה שישב בכניסה, הספיק. מרום המטר תשעים שלו הוא פנה אל הבן שלי ושאל, אדוני האם שילמת עבור הזרנוק הזה? המבט הבטוח והעקשן התחלף בשנייה למבט מופתע מאוד והוא סימן עם הראש "לא…". "אז תחזיר אותו למקום בבקשה לפני שאתם יוצאים". הזרנוק כמובן חזר למקומו המדוייק במהירות ובשמחה, ואנחנו המשכנו לענייננו.

זה גרם לי לחשוב, איך במקום להיכנס חזיתית אגו באגו מול ילדינו, אנחנו יכולים להיות הורים חכמים. הורים שבונים להם סיטואציות שמהן הם ילמדו ממנו בכל רגע את מה שאנחנו רוצים ללמד אותם.

עוד קצת על תיאטרון החיים

חברה סיפרה לי לא מזמן על ילדותה ביישוב קטן ופסטוראלי בצפון. להורים שלה היתה נטייה לומר לה הרבה "לא" וכמו שהיא הגדירה את זה "להחזיק את החבל קצר ללא שום סיבה". אז ככל שעברו השנים, במקום שהם יתחכמו, היא התחכמה. חוסר הקשר בין ההורים ביישוב גרם לזה שבכל בית הרשו דברים מסוימים ואסרו דברים אחרים, והיא תמיד ידעה מה מותר איפה, וכך נדדה בין בתי חברותיה בהתאם לדברים שרצתה לעשות.. ההתנהלות הזו גם עוררה בה משיכה יוצאת דופן לעשות דווקא את מה שאסור, ובהמשך היא הסתבכה עם כמה סיטואציות מאוד לא פשוטות, שדווקא דרכן נאלצה ללמוד כמה דברים על שמירת גבולות בחיים.
ועוד קצת…

חברה של הבת שלי (שהיא בת של חברה שלי) גילתה לאחרונה את נפלאות השינה אצל חברות. היא רוצה ללכת לישון אצל חברות כל יום, ביום של חג ביום של לימודים ביום לפני מבחן ובכלל. מה עושה אמא? מטקסט עיצה עם החברות. אז החברות מחליטות פה אחד שכשהילדה תבקש פשוט נאמר לה שאנחנו לא יכולות, אי אפשר היום, אולי בשבוע הבא או בעוד שבועיים או נראה מתי. העניין כמובן נפתר מהר מאוד, ואמא עדיין טובה ואהובה על ביתה, ולא הפכה לאיזו שוטרת שנואה.

תיאטרון אי אפשר לעשות לבד

אז עם ילד בן שלוש זה קל יחסית, אבל ככל שהילדים מתבגרים זה נעשה פחות פשוט, ומצריך עבודה צמודה יותר עם הסביבה, תיאום, חשיבה משותפת, ערבות הדדית ממש. אני חושבת שלהיות הורה בלי קבוצת הורים חברים מסביב זה פשוט בלתי אפשרי, מצער ממש. זה מה שעושה את ההבדל בין לגדול בפחד וסטרס תמידי (מי אמר אינטרנט, סמרטפון ומקומות בילוי), לבין לגדול בעולם ברור ומלא בביטחון. עולם של הורים שמגדלים את הילדים ביחד לערכים שהם מרגישים שכדאי לגדול אליהם.